סודות הכמוסים של מצליחנים 

בחן את עצמך עכשיו:

האם במהלך היום אתה שומע את עצמך מתרץ 2-3 תרוצים על הפעילות שלך - אם והתשובה היא לא ! אז דלג לפסקה הבאה. אך אם והתשובה היא :כן! ידידי או ידידתי היקרים ,אתם אכן חווים את חווית הקורבנות.

למשל בדיאטה, נשים יקרות, עצם זה שאנחנו אומרות לעצמינו משפטים כמו: "עצמות כבדות, תחלופת חומרים נמוכה, אין זמן לספורט, עסוקה מידי ...." מכירות את זה - ! בואו נקח פיקוד על הדבר הזה ולהתחיל להכיר שאם וקרה משהו , אז אין בעיה אפשר להיות בעמדת המסכנות , אך תתזמנו את זה ואז תתחילו לפעול.

שלב השני הוא שלב האשמה - אנו מאשימים את כול העולם ולהתרופות" - ולכן כולנו הורדנו הילוך בביטחון בגופינו ובמקום תלינו את תקוות על ברפואה.

רגע קט בואו נעשה ישור קו - אם אנחנו אשמים - אז אנחנו מדברים בזמן עבר : "הוא אשם במה שקרה" , ובנוסף לכך אנחנו לא מצפים שימצאו לנו פיתרון מכיוון שהמיקוד הוא על ביקורת ושפיטה  ולודאוקה תיקון והכוונה. כאשר אדם מאשים הוא מבטא פחד. הזריקת כדור הזו יוצרת מצב של התגוננות וצורך להגן על האחר. האחר חווה התגוננות וגם צורך להתקיף בחזרה, הגנה דרך התקפה וכך נוצר ניתוק וסכסוך.

תפקידה של האשמה, בניגוד למה שלימדו אותנו, הוא ליצור לנו אליבי, אליבי למה?

משם אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להצדיק את הפעילות שעשינו כי כבר העברנו את האשמה על כול העולם חוץ מאיתנו, ולכן אנחנו מלאים בתירוצים. ולאחר שאנחנו מבינים כי התיק התירוצים נגמר - ונכון להיום שום דבר לא זז כי - מה לעשות התמקדמו בעבר. אז מגיע שלב נוסף של עוד תירוצים אפורים כאלו של "קיוויתי , חיכיתי , ל...." ניסיון לומר שבכל זאת אנחנו התכווננו . אבל רגע ...עדיין לא זז כלום! כן רובינו רוצים להתחתן אך מה לעשות קנינו את השימלה הלבנה, נעלים , DJ נבחר וגם אולם. אך רגע, ללכת ולדבר עם המין השני , את זה טרם עשינו. 

השלב הבא הוא "אם אין אני לי מי לי" בזאת אני אומרת האסימון ירד - ברגע שהבנו כי אנחנו ורק אנחנו יכולים לשנות את המצב רק אז הכל משתנה. שלב ההכרה הוא שלב אמיתי בו היקום מתחיל להתכוון עלינו.

כולנו מתחילים להבין שאחריות היא מושג שמדבר בשפת העתיד! "מה אנחנו יכולים לעשות על מנת  לשפר להבא? או "בוא נלמד ממה שקרה כדי שלא נחזור על זה בעתיד."

אחריות יוצרת חווית שיתוף , הבנה שפה וביטחון  אגב גם אנושיות. אז הבנו שזה אנחנו שיכולים לקחת את עצמינו ולשנות, פה מתחילים לפתוח בשאלות רבות  של מה אנחנו צריכים לעשות על מנת להגיע ליעדים . מוצאים את הדרכים שראליות אלינו .

דוגמא יפה היא המעשני : אם המעשן מעשן 30 סיגרות ביום אין באפשרותו פיזית ונפשית להפסיג לעשן מייד. זה לא עובד! מה כן עובד - לבחור בדרכים הכי מתאימות ליעד.

כך בוחנים עוד ועוד דרכים. אגב אין הבדל בין מצליחנים לבין האדם הממוצא  מבחינה פיזית. העניין הוא שתמיד אבל תמיד בוחנים מנסים רואים תוצאות ובוחנים שוב.

כך ורק כך אנחנו נהפכנו למצליחנים - אגב תשאלו את גוגל איך הוא מרגיש עם כל ההלומות שהוא מקבל בדרך.... הוא עדיין אחד המפלצות הכי גדולות שעוד לא שמענו ממנו את כל קולו.

לסיכום : אחריות הינה ביטוי על ידי עשייה

בכך לקחת 100% אחריות  שרק קשור במעשים ולא בתוצאות כי תוצאות הם תוצר לוואי של תהליך נפלא ללא אשמים אלא פתרונות בראיה לעתיד

כך ורק כך מתבצעת צמיחה!